תמליל הרצאה על היסטורית קהילת חובבות/י באפי בישראל – מפי שירי ישועה

מרצה: פנינה מולדובנו
הועברה במסיבת האלווידון 2014

שלום לכולןם, חברים וחברות. ההרצאה הזו, מפאת חוסר זמן וקוצר יריעה, תכלול סקירה שטחית אך אינפורמטיבית של איך התגבשה בארץ קהילה של חובבי באפי ווידון. נפגשתי עם שירי ישועה – מי שהיתה שם בהתחלה, ובין היתר גם היתה יו"ר "שגרירות סאנידייל בישראל" – וקיבלתי ממנה פיסות מידע, איך הדברים התגבשו מנקודת המבט שלה. חשוב לציין, כפי ששירי בעצמה העידה, ששירי לא זכרה את כל הפרטים, בעיקר מה שקשור בשנים, מה קדם למה. ניסיתי כמיטב יכולתי ליצור איזשהו רצף כרונולוגי ולגבש את כל המאורעות לכדי מקשה קוהרנטית אחת. אבל, דיברתי ארוכות רק עם אדם אחד, בהסתמך על זכרונו, ומשימה של כתיבה ההיסטוריה השלמה של חובבי/ות באפי ווידון בישראל היא משימה ראויה שלא ניתן למצות לכדי הרצאה של חצי שעה. לצד זה, אני מקווה שהדברים שתשמעו ישפכו אור על מה היה, איך היה, ואיך למעשה הכל הוביל לאיפה שאנחנו היום.


שירי לא יכלה להגיע היום מפאת מחלה. אנחנו מאחלות/ים לה רפואה שלמה. אני רוצה להודות לברק דיקמן, לרותם ברוכין ולדנה סוסלוביץ'  –  חברות/י "שגרירות סאנידייל בישראל" – על העזרה בהשלמת הפרטים.

איך הכל התחיל?
חוויתה האישית של שירי מספרת כי האינטרנט היה אז בראשיתו. שירי הגיעה לבאפי אחרי השירות הצבאי שלה, שנת 98'. לדבריה, לא היתה אז תרבות דיון מפותחת באינטרנט הישראלי. היא הבינה שבאפי זו אהבה, כשהיא קלטה שהיא מקליטה פרקים וצופה בהם שוב ושוב. היא לא מצאה אנשים, אתרים, קהילות פה בארץ לדבר איתם ובהם על באפי, וכמי שחפשה אנשים לדבר איתם על באפי, שירי נטמעה בקהילה הבינלאומית. היא מספרת שהיא דברה על אמריקאים ובריטים. שם המשתמש שלה אז היה whichwitch, והיא השתתפה במיילינגליסט בינלאומי כמו all things Spike ולפורומים. שירי אז נחשפה לפאנפיקשן באנגלית על באפי, ו אז החלה גם היא לכתוב פאנפיקשן – ספרות הנכתבת ע"י מעריצים בעקבות סדרה או סרט. היא עד היום כותבת פאנפיקשן באנגלית. היא מסםרת שנוצרו שם חברויות, ושחברה טובה היתה שולחת לה קלטות וידאו של העונות של באפי (ושל אנג'ל) כשבאפי כבר לא שודרה בישראל. שירי היתה צופה בהן בשחור לבן בוידאו, בגלל קוד איזורי שונה, או מה שזה לא יהיה.

באפי שודרה בערוץ 2 – שודרו שלוש העונות הראשונות, ובעונה הרביעית הפסיקו לשדר. היו כמה אתרים ופורומים ישראליים שבהם התגבשו מעריצים. לרותם ברוכין, שנקראה אז 'ליאה', היה אתר 'סאנידייל בישראל', בו היא היתה מפרסמת סיכומי פרקים של באפי. היה בתפוז את פורום 'ערפדים ואימה', שבצחוק כינו אותו "ערפדים ואמא" – את הפורום ניהלו איילת שמעוני והדס פלג. לצד זה, שירי מספרת, היה אתר שנקרא 'עין הדג' בו א/נשים היו כותבים על סרטים. 'עין הדג' היווה השראה לאתר 'המסך המפוצל'. 'עין הדג' היה בנוי בפורמט של כותבים פוסט ואז מגיבים אליו ונוצרים דיונים. השיחות שם כל הזמן הופנו לבאפי, כמו ששירי אומרת: " כי באפי היתה בשיאה ומי שאוהב באפי, מדבר על באפי כל הזמן. וכל דבר מזכיר את באפי, כי באפי זה הכל ". ואז עשו חוק ב'עין הדג' שאי אפשר לדבר שם על באפי. בעקבות כך,  בשנת 2001 'המסך המפוצל', הוקם ע"י ברק דיקמן (באפיסט) וע"י שגיא עישה [סליחה אם אני לא מבטאת את זה נכון].  ב'מסך המפוצל', בניגוד ל'עין הדג' כתבו על סדרות טלוויזיה. ב'מסך המפוצל' היה פורום נפרד על באפי. היה שם באנר "כאן מותר לדבר על באפי". לאחר הטמעות בקהילה הבינלאומית, שירי חזרה לבדוק מה קורה בארץ, ומצאה את הפורומים והאתרים הללו.

שירי הגיעה ל'מסך המפוצל', לדבריה לא היתה שם אז הרבה פעילות אבל היו אנשים שהיה אפשר לעבוד איתם. פעם אחת, שירי מספרת: "מישהו שאל שאלה על העונות [של באפי], ואני כתבתי תגובה בה פירטתי את כל העונות, איזו עונה יותר טובה ומה יש בכל עונה. מזה שגיא עישה שם עלי עין, שאני כותבת טוב, הוא התלהב ממני. יום אחד הוא פנה אלי ואמר לי שהם עושים פורטל באפי, אותו הדבר כמו המסך המפוצל (או בקיצור מסמ"צ), אבל מי שרוצה יכול להכנס ישר דרך באפי, ואז לטייל בשאר האתר. הוא הציע לי להיות העורכת של הפורטל". שירי מספרת כמה רחוק שנות אור זה היה מאיך שהיא היום. היא לא ידעה שיש עוד אנשים שאוהבים באפי. היא הרגישה מאוד לבד בפאנדום – בקהילת המעריצים. הרגשה, אגב, שאני יכולה להזדהות איתה אישית, כשגיליתי את אייקון ועולמות. נראה, שכל אחד מרגיש  בהתחלה שהוא היחיד בעולם שאוהב את באפי ואת ווידון.

שירי לא ידעה בכלל שיש כנסי מד"ב ופנטזיה בארץ. יום אחד, אחד החברים של שירי, מ"החיים האמיתיים", לא מהמציאות, שגם אהב באפי, סיפר לה שהוא עבר ליד הסינמטק וראה שמקרינים שם פרקים של באפי. זה נראה לה הזוי ו- obscure – מי עוד רואה את הסדרה האיזוטרית הזו? התברר שזה היה במסגרת כנס נד"ב ופנטזיה. שירי הלכה לכנס. היתה הקרנה ולפניה הרצאה של אסף רזון. שירי מספרת, שהיא הסתכלה על אסף – וזה סיפור שמאה אנשים יספרו לי, כך היא אמרה – וחשבה לעצמה: you get this job?" איך הוא עשה את זה? הבנאדם הזה עומד ומדבר על באפי לפני פרק של באפי! זה פשוט מדהים. לכן, כשגיא הציעה לה להיות העורכת של פורטל באפי במסמ"צ, היא היתה נרגשת וראתה בזה כבוד גדול.

הם התחילו להעלות כתבות לפורטל, שבצחוק נקרא: "יאללה דג" על שם איזו הערה שמישהו כתב פעם בפורום שם, בה כתב את שמות הפרקים של באפי ואת go fish  הוא תרגם כ"יאללה דג". בפורום באפי היו מפרסמים גם סכפ"שים – סיכומי פרקים. בהתחלה אופיר ארצי היה כותב אותם כתגובות לפוסטים, אח"כ הוא ביקש משירי שהם יכתבו אותם ביחד, כפוסט נפרד, כשהמלאכה הפכה למרובה, כי כתבו גם סכפ"שים לאנג'ל, צרפו עוד אנשים. כל שבוע התפרסם ככתבה סיכום פרק. הצירוף של עוד אנשים שכתבו היטב, יצר קהילה של כותבים ואוהבי באפי. התגבשה קהילה חזקה, במובן הזה שהיתה פעילות ענפה באתר. כל הזמן עלו דברים והיו עליהם דיונים, מריבות, בלאגנים, בדיחות פרטיות. שירי מספרת שהיא, ברק ואופיר היו מדברים קבוע בטלפון. אנשים התחילו להכיר אחד את השני. לפי המודל של 'עין הדג' , הם ערכו את המפגש המפוצל הראשון. כל חברי האתר הוזמנו. המפגש נערך באיזה קיבוץ והוקרנו פרקים [זה מה ששירי זוכרת]. כעבור שנתיים בהן שירי היתה העורכת של פורטל באפי, ב-2002 תחילת 2003, התקיים מפגש עורכים של "המסך המפוצל" ביטבתה בעזריאלי. זו היתה הפעם הראשונה ששירי פגשה אנשים מהאינטרנט, במציאות, היא מספרת, כמה חרדה היא היתה מזה, אישית.

[שירי מספרת איך דרך הפאנדום, דרך הקהילה הזו, היא צברה ביטחון עצמי. היכולת לעמוד מול קהל, להתסכל על עצמך במראה ולאהוב את מה שאת רואה, להאמין שלמה שאת אומרת וכותבת יש ערך. היא היתה אז אדם שונה מכפי שהיא היום, והקהילה שהתגבשה במסמ"צ השפיעה עליה עמוקות]

שירי מספרת שהיא ואופיר היו מדברים שעות בטלפון על באפי אל תוך הלילה. הפעם הראשונה שהיא ואופיר נפגשו, היתה כשהם רצו לעשות ספיישל once more, with feeling . הסדרה היתה אז משודרת בביפ, והגיע הפרק הזה, ו"אמרנו שאנחנו מפוצצים את האתר". באותו היום הם החליפו את כל התמונות בפורטל, היה סכפ"ש בשישה חלקים. שירי ואופיר נתחו כל שורה בפרק. כל הפורטל נראה כמו הפרק. ואז המסך המפוצל קרס מרוב פעילות. כל הדברים האלה נמצאים שם. מאוד מומלץ! למי שעדיין רואה באפי ולא נמאס לו לדבר על זה, שירי כאמור המשיכה לכתוב במסמ"צ כ- whichwitch.

אבל במסך המפוצל היה כמעט ערבוב מוחלט. באיזשהו שלב לא היתה הפרדה בין הבאפיסטים וכל השאר, זה אתר לאוהבי טלוויזיה, ושירי שואלת:" יש אדם שאוהב טלוויזיה ולא אוהב באפי? כל אדם עם קצת אינטיליגנציה שאוהב טלוויזיה טובה אוהב גם באפי". היו  מפגשים אחת לשנה, אליהם כולם הוזמנו. אבל מעבר לזה, היתה גם קהילה יותר קטנה שהיתה נפגשת בסופ"שים. הם היו עושים סופ"שים בבתים של אנשים, ועושים מרתונים של באפי וסדרות בכלל. מלא אנשים שלא הכירו אחד את השני, ורק הכירו דרך האתר. זה התפתח ממשהו יותר פנימי, אבל הזמנו לזה אנשים כל הזמן. מי שהיה לו בית גדול נידב את ביתו וכולם באו אליו. שירי לא זכרה לומר לי היכן היה הסופ"ש הראשון. הם היו כמה פעמים אצל רייצ'ל. היו נמרחים בסלון רואים טלוויזיה כל הלילה. נרדמים בבקרים, קמים סהרורים, רואים עוד קצת טלוויזיה, הולכים הביתה. לפעמים יומיים. הם היוהולכים לעפרה יחיאל הביתה. היו עוד מלא אנשים, שירי מתנצלת שהיא לא זוכרת את כולם. אנשים חדשים באו כל הזמן. וכשהם באו שירי השתדלה לתת להם הרגשה טובה.. אנשים היו באים לשם פעם ראשונה, והיא לא רצתה  שהם ירגישו את מה שהיא הרגישה בפעם הראשונה כשהיא לא ידעה מי זה מי והרגישה חיצונית. במסמ"צ לא היה את זה. שירי מציינת שמחוץ ל'מסך המפוצל' דיברו עליהם כעל קליקה, אך לטענתה הם לא היו קליקה.

המסיבאפי הראשונה

כאמור, היו עוד קהילות באפי מחוץ למסמ"צ, קהילות וירטואליות כמו הקהילה שהתגבשה, למשל, בפורום 'ערפדים ואימה' בתפוז, האתר של רותם 'סאנידיי בישראל' ועוד אתר שהיה www.buffy.co.il שנעלם. כל ראשי הקהילות הללו קיבלו הזמנה למפגש., שירי ואופיר ייצגו את 'המסך המפוצל'. הסדרה הסתיימה, ומישהו אולי מטעם האגודה למד"ב ופנטסיה או "ערפדים ואימה", שירי לא זוכרת, החליט לעשות מסיבאפי. לשם כך נפגשו ראשי הקהילות במסעדת "ספגיצה" ליד הבורסה בר"ג. חלק מראשי הקהילות היו חברי אגודה. לא היו אז תכנים על באפי מטעם האגודה. במפגש הזה, שירי לראשונה, פגשה פנים אל פנים את רותם ברוכין, ואנשים מקהילות באפי וירטואליות אחרות. הסדרה הסתיימה והססמה היתה: we saved the world, I say we party, ובעקבות כך הוחלט לערוך מסיבאפי בשיתוף כל ראשי הקהילות והאגודה.

*חשוב לציין שהמסיבאפי הראשונה לא היה מטעם השגרירות. עוד לא היתה שגרירות אז. אבל גם לפני המסיבאפי, חובבי באפי היו מוכשרים, והעלו את המחזמר הראשון של once more with feeling, בו השתתפו איילת שמעוני והדס םלג. הציגו אותו במסגרת כנס אבק כוכבים, שהיה לפני שנותר כנס עולמות.

המסיבאפי הראשונה היתה בשנת 2003 במועדון "המוסד" בת"א שהיה אז מול "הבארבי". הם אהבו את הלוק השחור, והגותי שהזכיר מאוד את הברונז'. למסיבאפי הראשונה הגיעו 400+ אנשים! היה מרצ'נדייז. היה חדר בו הוקרנו פרקים. היה כיבוד ולא מכרו אלכוהול, כי חלק מחברי הקהילה שבאו למסיבאפי היו בני ובנות נוער. במסיבאפי הראשונה גם היתה תחרות כפילים, בה עידן דקל זכה ככפיל של ספייק. והוא חי את הטייטל הזה עד היום, כך בהמשך עידן דקל לוהק לתפקיד של ספייק בהפקות השונות שהשגרירות עשתה. המסיבאפי היתה עד הבוקר כדי שלאנשים יהיו אוטובוסים לחזור הביתה. איילת והדס, מעצבות גרפיות, מ"ערפדים ואימה", עצבו את הלוגו של המסיבאפי. בזכות ההצלחה הגדולה של המסיבאפי, הכסף הוחזר לאגודה שממנה את המסיבה. באותו הזמן, פחות או יותר, שירי גם הקימה אתר שנקרא betterbuffyfics, שאיגד פיקים טובים שנכתבו על באפי. בשלב מסוים, מטעם השגרירות, שירי גם הנחתה סדנה לכתיבת פאנפיקשן באונ' ת"א.

ממסיבאפי לשגרירות

אחרי המסיבאפי, הבינו שיש קהל מאוד צמא. היתה את ההקרנה הפעילה של once more with feeling שעשו אנשים, שלא בהכרח היו קשורים לקהילות הוירטואליות ולמסיבאפי הראשונה.
לפי רותם ברוכין, השגרירות היתה חלק ממועדון סטארבייס 972, שלא היה חלק מהאגודה למד"ב ופנטזיה. לאיילת ולהדס היו קשרים עם הארגון, לכן בחרו בו. בהמשך כשהארגון דעך, השגרירות התמזגה אל תוך האגודה. את המסיבאפיי הראשונה סטארבייס מימן, ולאחר הקמת השגרירות, המסיבאפי השנייה מומנה ע"י השגרירות. והרווחים נועדו כדי לעשות מרצ'נדייז, ליצור את עיתון השגרירות, "אפוקליפסות עכשיו" שיצא כשלוש פעמים בשנה וולק בחינם לחברי השגרירות. שולמו דמי חבר, ואלה הקנו לחברים הנחות באירועים באפיסטיים ובתכנים באפיסטיים בכנסי מד"ב ופנטזיה.  היה צריך להחליט על שם. לפי רותם ברוכין, היא הציעה את השם "שגרירות סאנידייל בישראל", כי רותם אומרת: "פשוט כך היו שמות בארץ: האגודה הישראלית למד"ב ופנטזיה, מועדון סטארבייס, קהילת טולקין…והם לא רצו שם שמתחיל כמו אחד מן השמות הללו. מעצבות גרפיות רצו ליצור כרטיס חבר כמו דרכון, וכך עלה הרעיון. חברים שלנו היו שגרירים, והם החתימו דרכון בכל אירוע באפי שהם היו בו. וכך הם אספו חתימות, כמו פז"ם כזה". איילת שמעוני היתה היו"ר הראשונה, הדס היתה גזברית, ושירי היתה הדוברת. בשנים אח"כ, רותם ברוכין, שירי ישועה, דנה סוסלוביץ' ואולה סינדר היו היו"ר, לפי הסדר הזה (זה לפי רותם ברוכין).

השגרירות גם הפיקה דברים. ב-2004 בערך היתה מיסטינג של הפרק הגרוע ביותר של באפי doublemeat palace. Mystery science theatre  2000 זו סדרת קאלט משנות ה-80 ותחילת ה-90, שמציגה בחור שמדען מטורף כלא אותו עם שני רובוטים והוא עושה ניסוי לראות מתי הם ישברו, הוא מנסה לשבור אותם ע"י סרטי מד"ב גרועים אמיתיים משנות ה-30 וה-40. הם יושבים, את רואה את הסרט, ואת כצופה כאילו נמצאת באולם שרואה עם הדמויות את הסרט, והדמויות צוחקות על הסרט.שירי ביימה את המיסטינג על הפרק, והיא ועידן דקל כתבו. שני עו"ד מ"וילפרם והארט|" יחד עם ספייק, עידן דקל, צופים בפרק של באפי. ההפקה הוצגה בכנס, ומיד לאחריה הוצג "הסלון של אנדרו" בבימויה של רותם ברוכין. ישי אביאור היה אנדרו, בעל תכנית אירוח שלו. הוא אירח את שירי בתור מעריצה מכורה בארון, הוא ראיין ספאפית – דנה סוסלוביץ', ורותם היתה סטאר קרוס לאברית – מי שרוצה שבאפי ואנג'ל יהיו ביחד.

ב-2006 הוצג שוב המחזמר, הפעם בעברית, מתורגם ומושר בלייב וכן הקרנה פעילה.

ב-2007 היה כנס עצמאי סמי-אקדמי של השגרירות בחנוכה שנקרא "מי ימלל גבורות סאנידייל" בצוותא בת"א. היה בו מחזמר, פאנלים מסויימים והמון הרצאות. היו אירועים והפקות כמעט כל שנה. היתה תחרות בין הגולשים לכתיבת שיר. מי שיכתוב את השיר הכי יפה רילי ווילו תלחין ותשיר אותו ב"מי ימלל", וכך היה.

שירי פגשה את רילי ווילו ואת אחותה ענבל ווילימובסקי במסיבאפי. היא היתה מחופשת לאיימי דה ראט. היא זמרת ובאפיסטית. וענבל ווילימובסקי נתנה הרצאות פמיניסטיות על באפי.

ה"ריבאפי" או "חנוכה באפי". בקיץ היה את "חופש באפי" – לפי רותם ברוכין.

היה כנס "ברכוכבאפי" בל"ג בעומר. היה בו קומזיץ באפיסטים. חברתי. קריאת פיקים גרועים והשלכתם לאש.

ההפקה הבאה היתה "מה זה השטויות האלה – באפי קוטלת הערפדים?". נורית הוראק העלתה את הרעיון לעשות סטאנד אפ באפי, לפי התוכנית של עדי אשכנזי. שירי מספרת שנפגשו אנשים בבית של עידן זרמן, מהמסך המפוצל, וחשבו איך עושים את זה. זכרו שראו פעם את יונית לוי ועירית לינור בקהל, באחד האירועים, ממש שרות את השירים – מעריצות. החליטו לעשות סרט. קבוצות כתיבה שונות התגבשו וכתבו, ובכל התאגד לכדי יצירה אחת. עידו כהן היה המפיק של זה והוא איחד את הכתיבה. בסוף היה תסריט. ברק דיקמן היה צלם ובמאי. הכינו את הסרט בשביל המסיבאפי, שירי חושבת שהיא היתה היו"ר באותה השנה. היה את הרעיון לראיין סלבס שהם מעריצי באפי. "כל הסרט היתה מזימה של עידן דקל לפגוש את יונית לוי ושהיא תתאהב בו" – שירי אומרת.היא הביאה את עירית לינור. והיא ספרה לנו שגם שלי יחימוביץ' מעריצת באפי. עידן שלח מייל לעוזר הפרלמנטרי של שלי יחימוביץ', דקה לפני שהיא נהייתה חברת כנסת. שלי יחימוביץ' מאוד התרגשה. צלמנו אצלה אותה אצלה בבית. באנו ליונית לוי בבית. זה סרט למעריצים שנעשה ע"י מעריצים וצוחק על המעריצים. הסרט הוקרן במסיבאפי השנייה.

"מטריית הזהב עם הנצנצים" גם היתה הפקה שעשו עליה חזרות בדירה של שירי באותה השנה. ההפקה הזו חגגה עשר שנים לפרק הראשון של באפי שהיתה כמו טקס חלוקת פרסים. שירי ביימה, היא וגיא בוסקו, בין היתר, כתבו. אנשים שיחקו דמויות מבאפי שעלו לקבל את הפרס. ההופעה לייב היתה באחד הכנסים.

אחרי שנה היתה עוד הפקה: "האש הסיפור האמיתי", כמו דיבוב של האש. קראנו ליונית לוי שתבוא שוב, משהו השתבש שם. היא הקליטה שני משפטים, ראתה שזה לא מתאים לה וברחה. שיר בן-אור או בר-אור, אסף רזון היו אחראיים לזה. שירי ודניאל בן-נון הקליטו שם קטע, כך הן הכירו אחת את השניה.  הקרינו את זה במסיבאפי הלפני אחרונה.

*הסרט "סרניטי" היה אמור להגיע להקרנות בארץ. אולפני ג.ג רכשו ותרגמו אותו. ואז החליטו לא להקרין את הסרט, כי הם חשבו שלא יהיה לזה קהל. השגרירות שמעה על זה. שירי ושיר בן או בר-אור לקחו את זה על עצמן. הן נפגשו עם ג.ג דרך אורי אביב. אורי אביב ואייקון הקרינו את "סרניטי" באייקון, הקרנה לעיתונאים, נראה לשירי. אבל ג.ג לא רצו להקרין את הסרט בהקרנה מסחרית. שירי ושיר אמרו לג.ג שהן יכולות להביא המון אנשים לסרט. שיוציאו את הכסף של התרגום. סיכמו איתם שייעשו כמה הקרנות, עד שכבר לא יהיו אנשים. הן יביאו את הקהילה. עשו הקרנה בקולנוע הוד בת"א, אחרי זה בעוד מקומות בארץ. ואכן, באו אנשים. כשהן היו בג.ג הביאו לשירי את כל המרצ'נדייז של הסרט וקלטות ביתא דיגיטלי של מאחורי הקלעים ופרומואים שרק בבתי עריכה מסויימים אפשר לראות אותן, וכן חולצות "סופר מכוערות" גדולות בצבע בז' עם תמונה של מל שכתוב עליהן: I aim to misbehave, לפי שירי. באחת ההקרנות שירי נתנה את המרצ'נדייז לקהל. בעיני שירי, זה אחד הנצחונות הגדולים שלה בפאנדום.

*כשיצא "מהומה רבה על לא דבר", שירי נסעה לפגוש את ג'וס בלונדון, שם היו דניאל בן נון ועידן דקל.לקראת much ado about nothing. עידן נתן לשירי את הכרטיס שלו. היו שני אירועים, ושירי הלכה עם דניאל לאירוע של שאלות ותשובות עם ג'וס. שירי נסעה לאמסטרדם, נסעה ללונדון בטיסה פנימית ופגשה את ג'וס. היו שם גם אלקסיס ואיימי. יום לפני כן דניאל בן נון היתה ב Q&A  עם ג'וס ווידון ושאלה אותו שאלה. היא שאלה: "אני באה מישראל. בישראל יש קהילה מאוד חזקה. מאוד יצירתית. עשינו סרט, מחזמר שלם על אנג'ל. פוקס סגרו אותנו. מה אתה חושב על זה שמעריצים עושים משהו עם היצירות שלך ומפרים זכויות יוצרים?". וג'וס ענה:  first of all, being shut down by  fox is a mitzvah. והוא אמר שמבחינתו שיעשו מה שרוצים, יקחו, יעשו, יבלו, לא אכפת לו.  יש מישהי "בקהילתנו הקטנה", מספרת שירי, בשם הילה, שפגשה את ג'וס בקניון בארה"ב ודברה איתו. יש מישהו שגרה בלונדון, קוראים לה חן, ולא מזמן היא היתה נצבת ב avengers החדש. היא עובדת בבית קולנוע בלונדון. באחד הימים ג'וס ווידון מגיע לראות סרט. ראתה אותו מספר פעמים. פעם אחת גם באיזו פרימיירה. היא אמרה לו: "הי, אני מעריצה גדולה שלך. והייתי בסרט". והם דברו על הסרט.  – היא חברה של שירי וספרה לה.

אחרי כן ב-2009 היה המחזמר "מותו וחייו של ליאם אולירי". השגרירות היתה בית לכל רעיון שהקהילה תביא, טוענת שירי. לשגרירות היה מיילינג ליסט ועיתון "אפוקליפסות עכשיו" שניתן חינם. ושם נאמרו הדברים הללו לקהילה. שירי קבלה טלפון מבחור שהיא לא מכירה, סתיו דריימן. הוא קיבל את הטלפון שלה מרילי. בער בעצמותיו לעשות מחזמר אנג'ל, לאחר שהוא סיים לראות באפי ואנג'ל. הוא מוסיקאי. שירי בראשית לא האמינה שהרעיון שלו ייצא לפועל. שירי כנסה אנשים שאת סומכת עליהם ואוהבת את הכתיבה שלהם, אנשים מן הקהילה. היא התקשרה לגיא בוסקו, ובוסקו החל לגלגל את זה. רותם ברוכין כתבה את המחזמר יחד עם סתיו. גם שירי כתבה סצנות מסוימות. שירי ביימה. דנה סוסלוביץ' היתה מנהלת ההפקה. הם עבדו על ההפקה הזו כשנה. ניר קיטרו, אחיו של זיו קיטרו, שיחק את אנג'ל. סתין דריימן הלחים ועיבד. רותם היתה גם ע.במאית.

נערכו אודישנים לשחקנים גם מתוך הקהילה, וגם מחוצה לה – פרסמו בבתי ספר למשחק. לפי שירי, היה לה חשוב שלכל מי שרוצה להשתתף מהקהילה, יהיה מקום, כלומר גם אם מישהו לא עבר את האוידשן, או לא ידע לשחק או לשיר, היה לו מקום בקהילה. רצו אנשים שיודעים לשחק ולשיר, כפי ששירי אומרת: "המחזמר היה חובבי, אבל לא חובבני". דרך בית ספר למשחק הגיעה רוני וייסמן, ששחקה את דרוסילה; יוסי, ששיחק את ספייק; והשחקנית ששחקה את דרלה. הם לא הכירו את באפי לפני כן, אך בעקבות המחזמר, רוני וייסמן נהייתה באפיסטית. את התפאורה עשה אביאל טוטכטרמן בעזרת עוד מישהי מהקאסט בשם טליה. את הפאות והאיפור עשה בר-חן – מראשוני הפאנדום, שהחל עוד כלד. אדווה עשתה את הכירואוגרפיה. ההקלטות נערכו באולפן הקלטות של סתיו.

*השיר "שייק נערות" שהושר ע"י בוריס, הפוך ללהיט
* שירי מאוד רצתה שהדמויות של ספייק ואנג'ל יתנשקו, אבל השחקן ששיחק את ספיק לא היה מוכן. שירי לא היתה בקטע של לכפות, אבל היא הורתה לניר לאגוף את ספייק – לעשות הכל חוץ מלנשק אותו.

החזרה הגנרלית לא היתה מוצלחת. שתי ההופעות האחרות היו מאוד מוצלחות. ההופעות הועלו בבית ציוני אמריקה במסגרת כנס "עולמות". שירי מספרת שבחרו את בית ציוני אמריקה לכנס הזה, כדי שיהיה אולם מתאים להעלאת המחזמר. ההופעות היו "פול האוס". נאולם היה כ"כ מלא, שמכרו את המקומות של היוצרים, ולשירי ולסתיו לא היה איפה לשבת. הם היו עם הקאסט מאחורי הקלעים. סתיו עד היום מתרעם על זה, לדבריה של שירי. היא דווקא אהבה את זה: לסדר לניר את הפן, להוריד לו את הנצנצים.

איך השגרירות נסגרה?
המחזמר חייו ומותו של ליאם אולירי" היה הצלחה גדולה. השירים, דרך אגב, עוד ישנם ביו-טיוב. שירי אומרת שהיא מאוד רצתה שג'וס ידע על המחזמר הזה. לכן, היא פרסמה ב-whedonesque.com לינק לפרומו ולשירי המחזה. באתר השגרירות הוקם דף באנגלית ובסופו כתובת מייל או טלפון כללי של השגרירות. דנה סוסלוביץ', שהיתה מנהלת הפקה של "חייו ומותו", קיבלה מייל מעו"ד שמייצגת את פוקס בישראל שאומר שאין להם זכויות על החומר ושצריך להוריד את החומר מיד מהבמה. הם איימו לתבוע את השגרירות על הרבה כסף. לבסוף, הם החתימו את חברי השגרירות על מסמך בו הם מצהירים שלא יעלו את ההפקה הזאת לעולם ובתמורה פוקס לא יתבעו את השגרירות. "ביטלו אותנו כמו שביטלו את פיירפליי", שירי אומרת. וכך פוקס קעקעו את מעמדם כ"פוקס הזונות".

לצד זה, היתה דעיכה בקהילה. התברר שהקהילה התחלקה פחות או יותר ל-10 אחוזים של אנשים שעושים דברים ו-90 אחוזים של אנשים שצורכים דברים. יש את ההנהלה ועוד 20-30 אנשים שאפשר היה לסמוך עליהם שיעשו דברים. היינו סטודנטים, חיילים, אנשים עובדים, שירי אומרת. הוייב היה בקהילה שיוצרים דברים גרנדיוזים, ברמה גבוהה.  ועם זאת, היו אנשים שכל הזמן היו להם טענות. מי שפעל למען הקהילה עשה זאת בהתנדבות, מן הסתם. חלק מאנשי הסגל איבדו עניין. היה קשה למצוא אנשים שיחליפו אותם. כשהקהילה התעוררה לראשונה האינטרנט והכל היה מאוד חדש. אבל כבר נוצרה קהילה, אנשים כבר הכירו אנשים שאפשר לדבר איתם על באפי, הם יצרו קשרים, כבר היו חברים לדבר איתם על באפי, אז הם לא היו צריכים את הקהילה יותר. השגרירות עשתה את שלה מהבחינה הזאת, אנשים כבר לא היו לבד עם זה, שירי אומרת. וגם הסדרה התרחקה מאיתנו. תמיד היו אנשים שנחשפו לבאפי, אבל הם דעכו. המסיבאפי האחרונה לא כסתה את העלויות. ולא השגרירות לא הצליחה להחזיר את העלויות של "חייו ומותו של ליאם אולירי", הפקה שהיתה יותר יקרה.

השגרירות קמה ב 2004 ונסגרה ב-2010. היא פעלה 6 שנים. "והמון המון דברים קרו באמצע. עשינו הרבה דברים. איזה כיף היה" – שירי. שאלתי את שירי למה היא הכי מתגעגעת, היא אמרה: ": אני מתגעגעת לעשות הפקות, מאוד. כשהיה קהל זה היה מדהים. וגם בשנים הראשונות, כשרק הכרנו אנשים. אני אשמח לעשות עוד הפקות, רק אני לא יודעת על מה". כשאמרתי לשירי, שהנה, היום יש קהילה שהיא מוזמנת לפעול בה, שירי אמרה: "אני שמה. אני מוכנה להיות בה. אז, בקהילה, גם היינו חברים אחד של אני. עכשיו, בינתיים, זו לא קהילה – זו חבורת אנשים זרים שאוהבים באפי או ווידון. אבל היא יכולה להפוך לכדי קהילה. ואני מוכנה לבוא ולהיות חלק ממנה ולעזור בכל דרך שאוכל".

אני יכולה לספר לכם, שאני אישית, הייתי במה שאני מאמינה שהיתה המסיבאפי האחרונה. אני לא זוכרת באיזו שנה זו היתה. צפיתי בכל הפרקים של באפי בבגרותי, לפני משהו כמו 5-6 שנים. כתבתי עבודת סיום קורס באוניברסיטה על דמות הפאם פאטאל בבאפי. עבודה שאח"כ התגבשה לכדי מאמר. קראתי מלא ספרות אקדמית על באפי ב- slayage.com. ורד טוכטרמן ספרה לי על עולמות ואייקון, שלא הכרתי קודם לכן. נתתי הרצאה בעולמות על "עולמות אפשריים בסאנידייל". היו בהרצאה אולי חמישה אנשים, מתוכם שלושה היו אנשים שלי, ואחד מהם היה אסף רזון. חיפשתי תכנים ל באפי בכנסים. הייתי בפגישה של השגרירות שם, למרות שלא הכרתי אף אחד. ורדית גרסלר היתה אז מנהלת תוכן בכנסים והגשתי הצעות להרצאות על באפי ווידון. ורדית וידאה שיהיה תוכן ווידוניסטי. יצרתי קשר עם רותם ברוכין וזיו קיטרו דרך הפייסבוק, ואיתם ועם אסף רזון גם, עשינו פאנלים על ווידון בכנסים. היה בי הרעיון לעשות ערב על באפי לנשים בלבד במה שיה אז ה"רוגטקה" – בר טבעוני בדרום ת"א שנוהל ע"י קואופרטיב של אקטיביסטים/ות. ורדית התנדבה לתת הרמאה על באםי באירוע, וגם הוקרנו פרקים. האירוע פורסם בפייסהוק, וקיבלתי קיתונות של ביקורת על כך שהאירוע הוגדר כפמיניסטי וכלנשים בלבד. אני מבינה שהמון אנשים, משלל מגדרים, גם גברים סיסג'נדרים, היו ועודם צמאים לתוכן באפיסטי. ואז לורדית, אני מאמינה, היתה התושייה והנכונות להקים קהילה מחדש את "קהילת ג'וס ווידון הישראלית", בחסות האגודה, ויחד עם שובל חדד, הן מנהלות אותה והן נשות הקשר של הקהילה באגודה. אנוכי, אסף ונדב רזון, שקד היימן, כליל ליפשיץ', קסם ברקוביץ', מעין שיר, וגם נורית הוראק וענבל גולדפרכט (הותיקות) הם בסגל הקהילה. זו קהילה עם חוקים שונים, עם הגבלות שונות, ולמרות שבאפי כבר מזמן לא על המרקע, השיח חי ובועט. גם אנחנו מזדהים עם אמירותיה של שירי, ששיתוף פעולה של עוד אנשים, גם יוצרי תוכן וגם צורכי תוכן, זה מה שיקיים את הקהילה. נכון, כרגע אנחנו לא בהכרח חברים וחברות כולנו, זה של זה, אבל חברויות מסויימות כבר התגבשו, ואני מקווה שהן ימשיכו להתגבש.

יש לאן לשאוף, יש מה ללמוד ויש מה לעשות. תודה רבה לשירי על הזמן והנכונות, ובעיקר תודה לה ולכל הא/נשים שהיוו את השגרירות ואת הקהיליות הוירטואליות שעסקו בבאפי ובווידון.

תודה רבה.

735 Total Views 1 Views Today

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *